מה הכלל מספר 1 במנטורינג והאם אפשר ליישם אותו מבלי לוותר על האגו?

ספר משלי מספק לנו הצצה לרעיון שמסתבר כנכון ורלוונטי גם עבור תהליכי מנטורינג בעידן המודרני:  "חנוך לנער על פי דרכו וגם כי יזקין לא יסור ממנה", מספר לנו מי שעל פי המסורת עומד מאחורי ספר משלי – שלמה המלך.

הרעיון בפתגם האלמותי הזה מקבל בהקשר של מנטורינג משמעות גדולה עוד יותר. למה? כי מנטורים הם מראש אנשים ומנוסים שבאים לתהליך עם קבלות. הם המומחים. הם אלה שיודעים. חלקם אפילו, איך לומר, מגיעים עם אגו מטופח ועם אג'נדה של איש חינוך מדופלם, כזה שעומד בידיים שלובות מול הכיתה, מחכה בסבלנות לשקט תוך כדי שהוא מסנן לעבר התלמידים: "אני את החומר כבר יודע".

קל מאוד לאנשים כאלה לטעות ולחשוב שאם יביאו את כל סל הניסיון ומצבור החוויות שלהם לתהליך המנטורינג, אזי הם יהיו מנטורים טובים יותר. אך לא כך הדבר.

כשמנטור או מנטורית ניגשים לתהליך מנטורינג הם צריכים לזכור דבר בסיסי אחד: זה לא קשור אליהם. הם אולי גם נתרמים מהתהליך ומתעצמים ממנו, שכן הדרך לצמיחה עוברת דרך העצמת אחרים. אבל, הם לא הגיבור בסיפור. הגיבור הוא המנטי. הוא או היא, הם אלה שעוברים תהליך, הם אלה שגדלים, שצומחים ומתפתחים. ולכן אין בהכרח מקום למנטור לומר את דעתו המבוססת על ניסיון החיים שלו, אם זה לא תורם לתהליך. איך נדע אם זה תורם לתהליך? נסתכל דרך העיניים של המנטי. הוא או היא הם אלה שצריכים להתפתח. הם אלה שצריכים בסופו של יום להעריך את התהליך ולהחליט – האם התהליך תרם לי או לא?

כדי להגיע למצב שבו המנטי ייתרם מתהליך המנטורינג צריך לזכור את העקרון של משלי: חנוך לנער על פי דרכו. כל אדם הוא ייחודי ולכל אחד ואחת יש דרך משלו ללמוד ולהתקדם. מתפקידנו כמנטורים להבין את ההבדלים הללו ולפעול בהתאם.

התפקיד מחייב – המנטורינג פוגש אותנו בכל שלבי הקריירה

מנטורינג יכול לפגוש אותנו בכל שלב בחיים ולתפוס אותנו לאו דווקא כמנטורים מוסמכים. כיוון שלא משנה היכן נימצא במסלול הקריירה שלנו, יש סיכוי טוב שנפגוש אנשים שנמצאים כמה צעדים מאחורינו המחפשים הכוונה. גם אם אנחנו לא מחשיבים את עצמנו כמנטורים וגם אם לא עברנו הכשרה מסודרת לנושא, קרוב לוודאי שככל שנתמקצע ונתברג בתפקידי ניהול בארגון, נהפוך למנטורים כמעט מבלי שנרגיש. זוהי דרך מופלאה אך גם רצופת טעויות. אך האנשים שאנו מדריכים ומלווים אותם סומכים עלינו שנפעל ללא הרף כדי שנדריך אותם, גם אם הדבר אינו מוגדר באופן רשמי ומוצהר.

חשוב לזכור כי צמיחה כמנטור אינה מתרחשת באופן אוטומטי, אלא באופן הדרגתי, בתהליך שדורש כוונה, התמקדות ויציאה מאזור הנוחות. צמיחה לעולם לא מתרחשת מאזור הנוחות. על מנת לגדול צריך לצאת מאזור הנוחות, בדיוק כשם שהנחש משיל את עורו כדי לגדול, וזה לבדו מייצר תחושה של אי נוחות. משמע, חוסר נוחות היא תחושה הכרחית לצמיחה וכדי לצמוח אדם צריך להרגיש בנוח להיות במקום לא נוח. זו גם דרכם של המנטורים ובאמצעותה הם זוכים להשפיע לטובה על אנשים.

כתבה: ליאורה ליפץ, דירקטורית בהתחלה חדשה, יועצת אסטרטגית ומנטורית לתהליכי צמיחה בחברות