חברי הטוב רם לוי, מנכ״ל חברת הגנת הסייבר ״קונפידס״, כתב פעם באחת הרשתות החברתיות, בפתחה של שנה חדשה, איחול שאהבתי במיוחד: ״שהשנה תעשו המון טעויות, אבל רק טעויות חדשות״.

חילופי שנה (לועזית, עברית) וימי הולדת הם אומנם תאריכים שרירותיים לחלוטין, אבל העובדה הזו אינה צריכה למנוע מאיתנו לתפוס עליהם חתיכת טרמפ… אם יש מועד כלשהו, אקראי ככל שיהיה, שיש בכוחו לגרום לנו לעצור ולרענן, ללחוץ ״סטופ״ על האינרטי, להסתכל לרגע על הדברים ממעוף הציפור ולעשות משהו באופן שונה – זו אחלה הזדמנות שלוח השנה מסדר לנו, וממש לא כדאי לפספס אותה.

ברוב הפעמים, אני מנצלת את המועדים הללו ללקיחת החלטה ממוקדת, סטייל ״לפגוש חבר טוב לפחות פעמיים בשבוע״, ״לחדש קשר עם…״ או ״להפסיק עם הקממבר. חאלס״. אבל הפעם, על סיפה של 2025, הצטברות של גורמים ונסיבות הובילו אותי להחלטה רחבה יותר, שפרצה מעצמה, בלי מחשבה יתרה: לעשות דברים קצת אחרת. במקומות שבהם קופץ האוטומט, לבלום אותו ולחשוב אם בנקודה הזו כדאי לנסות משהו אחר – דרך אחרת, טעם שונה, התנסות חדשה. ההחלטה הזו נראתה כל כך נכונה לי באותו הרגע בזמן, שלא היה מקום להתלבטות. ובכל זאת, חיזוק נוסף התקבל במפתיע מג׳ורג׳ קוסטנזה.

באותם שבועות, אחד מהדברים שעשיתי היה להשלים את הצפייה בכל העונות של ״סיינפלד״: במקום להיות הבן אדם שסולד ממסכים וש״לא מבזבז זמן על בינג׳ים״, החלטתי להתלבש על סדרה או שתיים, כדי לגוון את עולמי התרבותי ולהפסיק להיות ״זאת שלא ראתה את הפרק עם הסקנד ספיטר״. אלא שממש אז, בחיתוליה של 2025, היכה בי פרק 22 של העונה החמישית, The Opposite, ובו ג׳ורג׳ מחליט לעשות הכל הפוך. המיסטיקה רחוקה ממני, אבל זה היה צירוף מקרים בלתי רגיל, שנתן חיזוק נוסף להחלטה שלי.

נכון, הקיצוניות של ג׳ורג׳ ממני והלאה, ואין לי שום כוונה לעשות ״הכל הפוך״, אבל הרעיון היה לפרוץ את האלגוריתם הפנימי, לחשוב באופן מודע על הפעולות שבהן אני מורגלת ולנסות לעתים (קרובות) דרכי פעולה שונות או דברים שבעבר לא נתתי להם מחשבה או משקל. אז איפה באטמן נכנס אל התמונה, מעבר לכך שניו יורק בתקופה שבה הופקה ״סיינפלד״ היתה סוג של גות׳האם סיטי…?

בחודשים האחרונים, החלטתי לתת גז על לימוד שפה מסוימת, שהיה לי בה רקע בסיסי. אצלי הלימוד האפקטיבי ביותר הוא עצמאי, דרך קריאה וכתיבה, אך שבבואי להסתער על המשימה, גיליתי קושי למצוא טקסטים שלמים באותה השפה. מה שדווקא כן מצאתי, היה חוברות קומיקס – ז׳אנר שחשבתי שאינני מחבבת, גם אם אהבתי פה ושם את הדמויות.

מכיוון שכבר הגעתי למצב שבו קראתי בסופרמרקט תוויות על מוצרי מזון בשפה החמקמקה (סיפור אמיתי), החלטתי לרכוש בכל זאת את שש חוברות גיבורי-העל שנקרו בדרכי, כגלגל הצלה, שהרי ״במדבר גם קוץ הוא פרח״. כשהעברתי למוכר את המצלצלים, לא שיערתי בנפשי ששבועיים לאחר מכן כבר אנדנד לו שישיג לי חוברות נוספות…

באטמן, רובין, ספיידרמן, מוטציות אקס-מן – כנגד כל הסיכויים, זה תפס אותי! הדיבור בפאתוס תמים (״משימתי היא להכחיד את הרשע מן העולם!״), ההומור העצמי (״מה נהיה ממני? מגן על מכונות לממכר מסטיקים…״) והסלנג שאף עיתון חדשותי ״יבש״ לא יוכל ללמד. ילדותי? כן! וכיף להיות קצת ילד, למשך רבע שעה ביום. אם הייתי נצמדת לדעה הקדומה שלי ושוללת את הסוגה על הסף, אם לא הייתי מקשיבה לחברי רם ועושה משהו חדש, הייתי מפסידה עולם צבעוני שלם, שמשעשע אותי להפליא. אבל על קו הזינוק של 2025 בחרתי לעשות את זה קצת אחרת – והפעם שלפתי ג׳וקר! במקרה הכי גרוע, הייתי עושה טעות – אבל חדשה.

לחצו למעבר לעמוד של גיא במאגר המנטורים